סיכום ורפלקציה

 

לאחר התהליך שעברתי בתהליך של יצירת פרויקט הגמר שלי בכיתה יא חשבתי שאגיע הרבה יותר בטוחה וסגורה לפרויקט גמר ב-יב. אבל כשהתחלנו השנה ללמוד צילום בסטודיו הבנתי שזה עולם חדש לגמרי עבורי ושאני עוד לא יודעת חצי ממה שחשבתי על כמות האופציות הפתוחות בפני מבחינה אומנותית וצילומית. התאהבתי בצילום סטודיו, הרגשתי שהשילוב בין יצירת הפריים האומנותי לכמות האפשרויות שיש מבחינת תאורה וצילום בסטודיו יוצרת ממש פריימים שהם כמו ליצור אומנות עבורי. חששתי מאוד שלא אצליח לבחור נושא וללכת איתו עד סוף השנה, כי בניגוד לשנה שעברה השנה זה פרויקט שמלווה אותי באמת שנה שלמה והבחירה בנושא מסוים הרגישה לי מאוד קריטית, כי אין זמן לבזבז. לאחר שהבנתי שאני רוצה להתעסק בצבעים, התחלתי לבנות לעצמי פריימים בראש, ככל שהתקדמתי בעבודה שלי על הפרויקט הבנתי שהצבע הוא אמצעי בפרויקט שלי על מנת לעסוק במודל נשי, בגוף האישה ובנשיות דרך העיינים שלי. אחרי שהרגשתי סגורה על הנושא ועל הכיוון המדויק בו אני רוצה לצלם, הרגשתי שהפרויקט זורם לי, הרעיונות והצילומים.
היה לא פשוט עבורי לשלב בין לימודים בבית ספר, של מקצועות רבי מלל ומבחנים עם דף ועט אל מול מקצוע בו אני נבנחנת על היצירה שלי ועל היצירתיות שלי, היה לי קשה לשלב בין השניים לפעמיים ופחדתי שלא יהיה לי זמן מספיק ליצור פרויקט שאני גאה בו בגלל העומס בשאר המקצועות. בסופו של דבר הצלחתי לשלב את צילומי הפרויקט, ולא רק שהצלחתי גילתי כמה זה חשוב, פיניתי לזה זמן ונתתי לעצמי לחשוב,להתבלט, באמת להתמסר לעבודה על הסדרה.
נהנתי מאוד להתעסק עם נושא הנשיות שגלש גם לעיסוק בגוף האישה, זה מעסיק את רוב הבנות בגילי ושמחתי שיש לי אופציה לבטא את ההתעסקות הזו דרך אומנות. מעבר לזה העיסוק בצבעים, חיפוש בכל פריים אחרי המישהי המתאימה בעייני לאותו צבע הייתה מרתקת עבורי ובעיקר מהנה.
אני מאוד מרוצה וגאה בתוצר הסופי שלי, הוא משקף עבודה של שלוש שנים בהן בניתי או יותר נכון התחלתי לבנות לעצמי שפה צילומית משלי. מצאתי דרכי עבודה שאני אוהבת, הבנתי איך לעבוד עם מצולמים, איך לצלם בסטודיו, איך לצלם בחוץ גם אם זה תמונה אומנותית לחלוטין אבל בעיקר הבנתי כמה אני אוהבת לצלם וכמה אני שמחה שבחרתי ללמוד צילום בתיכון.

התמונה המשמעתית ביותר עבורי בפרויקט היא התמונה של הפורטרט העצמי שלי, הפריים הצבעוני. היא מתייגת את הפרויקט בצורה הטובה ביותר בשני אופנים: 

הראשון הוא שהסדרה כולה עוסקת בצבעים, כל פריים מצייג צבע אחר, התמונה האחרונה משלבת את כל הצבעים יחד וסוגרת את הסדרה בפריים אחד שאינו תלוי בצבע אחד. לכן הוא גם שונה משאר הצילומים שכל פריים עוסק במודל וצבע אחד בניגוד לפריים הצבעוני בו הדמות ״שוחה״ בתוך כל הצבעים.
השני הוא הפן האישי, לצלם את עצמי ובטח בפריים חשוף כזה זה אתגר גדול, מבחינתי זה מייצג תהליך שלם שעברתי, בו למדתי להעז באומנות שאני יוצרת ולדעת לקחת סיכונים שמוציאים בסוף דברים מדהימים. כל השלוש האלו הוציאו אותי מאיזור הנחות שלי פעמיים רבות והסגירה של זה עבורי מתבטאת בפורטרט עצמי חשוף שכזה שמראה איזו דרך עברתי, למדתי להעז.